משלחת של הצופים- חוויה של פעם בחיים / ערן שרביט

מעט מאוד אנשים שומעים על המשלחות של הצופים. ומי ששומע עליהן, נשאר מאוד אדיש ולא נמשך לזה יותר מדי. איכשהו, כששמעתי על המשלחת של הצופים, הרגשתי שאני חייב ללכת. וזאת למרות שלא ידעתי לאן אני הולך. עכשיו אני כאן כדי להסביר לכל מי ששמע על כך או מתלבט בנוגע לנושא זה, למה מאוד כדאי לצאת למשלחת של הצופים.

כששמעתי  שצופי ישראל מוציאים משלחות בקיץ, הייתי מאוד אדיש. התלבטתי אם זה כדאי לי או לא, בזבוז זמן או חוויה בלתי נשכחת. מאוד הופתעתי מכך שכמעט ולא שמעתי על משלחות, למרות שאני בצופים מכיתה ג'. דבר זה סקרן אותי, וקראתי קצת באתר הצופים. ראיתי את התכנית של המשלחות לדנמרק ואסטוניה, וזה הרגיש לי מיוחד. לאחר התלבטויות רבות, החלטתי יחד עם כמה בנות מהשבט שלי ללכת להתמיין. מה יש כבר להפסיד? יום המיונים היה מוזר מאוד בקטע חיובי, וגם מאוד מהנה. כבר במיונים הכרתי ילדים, שלימים יהיו איתי בפטרול במשלחת. המיונים הרגישו כאילו כל "החבר'ה הטובים" של הנוער בישראל נמצאים במקום אחד. זה הרגיש ממש כיף. לאחר שעתיים של מיונים כיפיים בקבוצות, שבדקו קצת את האנגלית, העבודה בקבוצה, ואת יכולת ההתבטאות, חזרנו הביתה. הרגשתי מאוד טוב בנוגע למיון. ברכבת חזרה הביתה דיברנו עם אנשים שהדריכו אותנו. הם היו חברים במשלחת של השנה הקודמת. הם דיברו על המשלחת עם אור בעיניים, הראו תמונות וסיפרו על חברויות שלהם עם אנשים מהמשלחת עד היום. גם לאחר שדיברנו איתם, והם הדגישו שזו החוויה הכי טובה בחייהם, עדיין לא ידעתי לאן אני הולך, ורק הסתקרנתי יותר.

כשהודיעו לי שהתקבלתי למשלחת לדנמרק, מאוד שמחתי. לא הפסקתי לחשוב על המשלחת. מעבר לכך שהרגשתי שהוכחתי לעצמי שאני יכול להתקבל, הבנתי שעכשיו מתחילה חוויה של פעם בחיים. חילקו אותנו לפטרולים (שזה כמו אחוות). לדעתי, קיבלתי את הפטרול הכי טוב עם המדריך הכי טוב. ככה כל פטרול חושב. בחוויה כזו אתה מתחבר מאוד בקלות לאנשים גם שמאוד שונים ממך. על ההתחלה התגבשנו, וכבר מהמפגש הראשון הבנו שהחוויה שאנו הולכים לחוות יחד, היא לא סתם. אני מדגיש: לא מתקבלים רק אלה עם האנגלית הכי גבוהה, או אלה שיש להם ציונים בשמיים. התקבלו אנשים מאוד מגוונים ושונים אחד מהשני, וכל אחד הביא איתו משהו שונה שגרם למשלחת להתחבר מההתחלה. גם היו אנשים שבאו סגורים, ובסוף היו הכי פתוחים שיש. בכנות, התהליך הכנה היה מאוד מאוד מהנה ומגבש. אותי אישית, מפגשי ההכנה לא הכינו לדבר האמיתי. כל הזמן לפני המשלחת, רצו לי בראש המון תסריטים על איך המשלחת הולכת להיראות. לימים הבנתי שכל התסריטים מתגמדים לאור המציאות

בנתב"ג התחלנו להבין שזו תהיה חוויה פשוט משוגעת. כשהגענו למחנה עצמו, הבנו את סדר הגודל. מזג אוויר מושלם, המחנה כולו דשא עצום שאין בישראל, אוהלים ומבנים משוגעים, בית קפה, סופר, חנות מזכרות, דוכנים, 40,000 אנשים מכל העולם שרוצים להכיר אנשים ממקומות שונים. מקלחות ושירותים ברמה באמת גבוהה, אווירה משוגעת, צופיות ברמה רצינית, המון זמן של פעיליות מגוונות שאין במקום אחר, אנשים אדיבים, מפגשים עם אנשים שלא תזכו לפגוש (ששומרים על קשר עד היום גם ממדינות אחרות), לפעמים מסיבות קטנות בערב, הרבה זמן חופשי לטייל ולהנות, להתחבר עם הפטרול ועם אנשים אחרים, להשתתף בתחרויות, להחליף פאצ'ים וסיכות עם אנשים מכל העולם, לייצג את ישראל בכבוד. יוצרים זכרונות שנשארים לנצח. זה לא מחנה קיץ כמו שיש בארץ. אני יכול להגיד בוודאות, שזו החוויה הכי משמעותית ומהנה שחוויתי בחיים. אין חוויות כאלו בשום מקום אחר. לא תזכו לחוות דברים כאלה בשום שלב בחייכם. המשלחת תתן לכם אפשרות לראות את העולם דרך

העיניים שלכם, ולא דרך התקשורת. רק במשלחת הבנתי שכולנו בעולם אותו דבר, ואפשר להתחבר לכל בן אדם. יצאתי מהמשלחת עם ידע רחב יותר על העולם, והשראה רבה מצופים בחו"ל- רעיונות שישפרו את צופי ישראל. קשה לתאר כמה החוויה הזו מהנה ומשוגעת. היה מאוד קשה לחזור לארץ. עברו כבר שלושה חודשים ואנחנו עדיין מדברים על לחזור לדנמרק ולמשלחות. עדיין יש בדיחות פרטיות, ועדיין נפגשים גם מחוץ לצופים לכיף, וגם כחלק מצוות המשלחות הקצרות הצעיר שכמעט כולנו התקבלנו אליו.

חברים, תצאו למשלחות של הצופים. אין בן אדם שזה לא מתאים לו. יצאנו המון בני אדם די שונים, וכולנו נהננו כמו שלא נהננו בחיים. תסמכו עלי ועל כל מי שהיה במשלחת, שלא תצטערו על כך. אני לא מתחרט על רגע שבחרתי להתחיל את התהליך הזה. אם לא הצלחתי לשכנע אתכם, פנו אלי ואדאג לשכנע אתכם.

ערן שרביט.