במהלך ג'מבורי הצופים העולמי בשוודיה נערך סקר בקרב 52 מדריכי צופים מ-16 מדינות באיזור אירופה בנושא הישארותם של בני נוער וצעירים בתנועת הצופים.
תשובותיהם של הנחקרים מלמדים אותנו שהצופים בכל מקום חולקים את אותם האתגרים. הנה כמה נקודות למחשבה בתוך תשובות לשאלה אחת שנשאלה בסקר ולדעתי היא חשובה במיוחד:
לדעתך האישית, למה את/ה חושב/ת שחלק מבני הנוער עוזבים את הצופים?
- לא "מגניב" מספיק לבני נוער.- מדריכים לא מבחינים בהבדל בין שכבות הגיל השונות ונדבקים למסורת ולפעילות לא מתאימה.- אם אין אתגר אמיתי זה נהיה משעמם.- יותר מידי תאוריה והסברים בלי עשייה של ממש.- הפכנו להיות יותר מודרניים. ילדים באים אלינו כדי לחיות את הקסם של סיפור טוב מתחת לכוכבים ביער, לא להיות בין ארבע קירות וללמוד דברים.- החוקים של הארגון הורגים את הרוח שהחזיקה את התנועה חיה. פעם הילדים שמעו על הצופים, התחילו את הפעילויות שלהם לבד וחיפשו מבוגרים שיעזרו להם בדרך. כשהארגון מכין את הפעילויות, הצופים הם רק "חניכים" שמשלמים ומצפים לקבל משהו בתמורה.- לחץ להישגים בבתי הספר מוביל את ההורים להאמין שהצופים פחות חשובים מהלימודים בבי"ס.- אין מספיק מעורבות ואחריות של הילדים בתכנון הפעילות. אין הרפתקאה.- לא אוהבים את המדים.
הרבה תשובות של המדריכים ברחבי אירופה העידו על בעיות שקשורות בארגון ובפעילות שלנו: פרוצדורות, נהלים, התמחויות, תוכניות הדרכה וגישות שונות יכולות לפגוע ברוח של הצופיות. ילדים ובני-נוער שמצטרפים לצופים בשביל רוח ההרפתקאה, מגלים שהרוח הזו לא כל-כך חזקה כמו שקיוו ועוזבים. מסתבר שזו הסיבה המרכזית לכך שילדים לא נשארים בצופים באירופה.
באוגוסט 1936, לורד באדן-פאוול כתב (בתרגום לעברית):
אני חושש שיש סכנה שסוג כזה של צופיות סינטטית יחדור לתוך ההכשרה שלנו במקום הבסיס הטבעי המתואר בספר "צופיות לבני הנעורים"...ב"צופיות סינטטית" אני מתכוון למערכת צופית שמוסתרת על-ידי יותר מידי בגדים שהלבשנו על הדרך הטבעית עם חוקים והוראות, שטוענים ליצור מחדש את מה שהיה במקור או שצריך להיות, משחק באוויר הפתוח הופך למדע הצופה ותוכנית לימודים לנער.
עם המחשבות האלה בראש, אני פונה אליכם לענות על השאלות האלה: מהי צופיות אותנטית? מה אתם יכולים לעשות כדי ליצור חוויה צופית אותנטית לחניכים שלכם? מה לדעתכם אנחנו עושים שפוגע בצופיות האותנטית?
